ספר חנוך

פסוקים רבים בתנ"ך שילהבו מאז ומתמיד את דמיונם של אנשי דת, מיסטיקה ומחקר החל מן התקופה העתיקה ועד לימינו. הפרשנויות הקיימות הינן רבות ומגוונות. אחת הפרשנויות שהכוונה ליצורים מן החלל החיצון אשר היפרו את בנות האדם פיזית, והביאו להולדתו של גזע אנשים בעלי שיעור קומה. אחרים סוברים שמדובר בישויות דמויות מלאכים (יישויות אנרגטיות?) אשר העניקו לבני הארץ ידע רב בכל תחומי החיים.

בעולם בו היו ממילא תרבויות רוחניות וטכנולוגיות מפותחות כמו אטלנטיס ומצרים העתיקה (עפ"י הגישה המיסטית) אין כל מניעה לכך שיצורים מכוכבים אחרים תרמו והוסיפו לידע. חלקם היו כה מפותחים עד שיכלו להופיע כמלאכים בעלי גוף רוחני, וגם להתגשם באופן פיזי כבני אדם. יש הטוענים שבחלל החיצון ביכולתם לנוע במהירות המחשבה, אך בקרבת האטמוספירה של כדור הארץ ובתחום כוח המשיכה עליהם לבוא בחסות כלי טיס מיוחדים – עב"מים.

חסיד גישה זו הינו ספר חנוך, אשר נכתב בתקופת מרד החשמונאים עוד לפני הניצחון. חנוך הוא מהספרים החיצוניים של התנ"ך (מאלה שלא עברו את הצנזורה), ובו תיאור מופלא ומפורט על מלאכים שהיוו חלק מצבא הבורא, אשר לבשו גוף פיזי,  שכבו עם בנות האדם ועיברו אותן ובשל כך איבדו את היכולת לשוב למצבם הקודם.

הספר היה בעל השפעה ניכרת על מהלך המחשבה בישראל ובמיוחד על ראשוני הנוצרים. השפעתו ניכרת גם על ספרים חיצוניים אחרים כמו: ספר היובלים, צוואות השבטים, העלאת משה, חזון ברוך הסורי וחזון עזרא. כמו כן הוא בעל השפעה מאוחרת יותר על ספרות הסוד בתחילתה כמו ספר ההיכלות ושיעור קומה, ואף על ספר הזוהר המתייחס לספר זה.

משערים שאחת הסיבות לדחייתו של ספר זה ע"י היהדות הינו השימוש הרב שעשו בו הנוצרים להוכחת טענתם בדבר עלייתו הדומה של ישו השמימה, בראותם בחנוך את מקדימו ומגלם הרוח המשיחית שמקורה הינו האדם הראשון. הרקע לצמיחתם של המיתוסים המגוונים והעשירים לגבי חנוך ומעשיו הינו הפסוק התמוה מספר בראשית ה', פסוק כ"ד: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, אֶת-הָאֱלֹהִים; וְאֵינֶנּוּ, כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים".

פסוק זה המציין את עלייתו השמימה של חנוך בדרך בלתי טבעית, דוגמת אליהו הנביא וישו, שילהבה את דמיונם של רבים כבר בתקופה עתיקה.

האגדה מספרת שחנוך דבק במוסר ה', בדעת ובבינה עוד מצעירותו, ולכן היה שונה מן הבריות, אך מקץ שנים רבות קרא אליו מלאך ה' ומסר לו על השליחות רמת הדרג שיועדה לו, ללמד את בני האדם את דרך ה'. עד מהרה נודע חנוך כאיש קדוש וחכם, שאף מלכים חלקו לו כבוד. מסופר שאור זיו פניו הקורנים באור השכינה סינוור את עיני כל המתבוננים בו. באחד הימים כאשר ירד מן השמים יצור בדמות סוס גדול, הבין חנוך כי קרבה שעתו להילקח אל השמים.

בחלק הראשון של הספר מובא תיאור מפורט על משמעות חטא המלאכים עם בנות האדם:

"ויהי כי רבו בני האדם בימים ההם ובנות יפות ונאות ילדו להם. ויראו אותן המלאכים בני השמים ויחמדו אותן וידבר איש אל רעהו, לכה נבחרה לנו נשים מבנות האדם ונולידה לנו בנים. ויאמר אליהם שמחזי נשיאם, יראתי פן… הייתי אני לבדי נושא העוון הגדול. ויענהו כולם ויאמרו, הישבע נישבע כולנו והתקשרנו בחרם בינותינו לבלתי סור מן העצה הזאת… אז נשבעו כולם יחד… בחרם. ויהיו כולם מאתיים מלאך וירדו בימי ירד על ראש הר חרמון ויקראו להר חרמון כי בו נשבעו והחרימו ביניהם… וייקחו להם הם וכל האחרים עימהם נשים… ויחלו לבוא אליהן וידבקו בהן וילמדון קסמים וכשפים ויורון לכרות שרשים וצמחים. והן הרו ותלדנה גיבורים גדולים שלושת אלפי אמה גובהם… ועזזאל לימד את בני האדם לעשות חרבות ומאכלות ומגינים ושריונות ויודיעם את מחצבות האדמה ומלאכת מחצבתן וצמידים ועדיים ומעשה הפוך ליפות את גבות העיניים וכל האבנים היקרות וכל צבעי רקמתיים.

ותהי רשעה רבה ויעשו זימה ויתעו וישחתו בכל דרכיהם. שמחזי לימד כשפים וכרות שורשים, ארמרס התר כשפים, ברקיאל חזות בכוכבים, כוכביאל מערכת הכוכבים ותמיאל ראות בכוכבים וסהריאל תקופת הירח. ויהי כאשר גוועו בני האדם ויזעקו ותעל שעוותם השמימה".

חנוך א' פרקים ו', ח'.

פסוקים אלו מעניינים מאוד מכיוון שחנוך ממש אומר כאן שהמלאכים (חייזרים?) לימדו את בני האדם תורות כגון: כשפים וכרות שורשים = רפואה, צמחי מרפא. חזות בכוכבים = אסטרונומיה. תקופת הירח = לוח שנה.

בהמשך מסופר שארבעת המלאכים העליונים מיכאל, אריאל, רפאל וגבריאל פנו אל ה' באומרם בין היתר: "אתה ראית את אשר עשה עזזאל אשר לימד את כל החמס על הארץ ויגל מסתורי עולם אשר נעשו בשמים ואשר לדעת שאפו בני האדם…".

ה' מצווה על רפאל להשליך את עזזאל לארץ החושך ועל גבריאל לבער מן הארץ את כל החוטאים וצאצאיהם. כאן נכנס לתמונה חנוך שנושא ונותן עם השמים בבקשה להקל בעונשם.

לחובבי העב"מים תיאורי חנוך הינם אוצר מאחר ובהם יש יותר מרמז לאפשרות של קשר עם יצורים מן החלל החיצון. התיאורים מזכירים ספינת חלל ענקית אליה נלקח חנוך, ומסע לכוכב אחר.

המלאכים החוטאים מבקשים מחנוך: "ויבקשו ממני לכתוב בקשה בעדם כי ימצאו סליחה ולהעלות את בקשתם לפני אדוני השמים, כי מעתה לא יוכלו הם לדבר עימו ולא לשאת את עיניהם למרום מחרפת עוונותיהם אשר עליהם נדונו".

האם היו אותם מלאכים-"נפילים" חלק ממושבה מחקרית של תרבות חוץ ארצית אשר נכשלה במשימתה ובשל כך נותק הקשר בינם לבין חללית האם? מדוע הם מבקשים מחנוך בן התמותה לשאת ולתת עבורם, האם היה לו קשר קודם עימם?

חנוך כותב את בקשתם והולך ויושב על גדות מימי דן בצפון לא הרחק מהחרמון. נופלת עליו תרדמה שבה הוא רואה מראות. האומנם זכר את הדברים כמו מתוך חלום, או שתקשר במצב היפנוטי? אולי "נחטף" דוגמת עדויות מימינו? תהא אשר תהא האמת, תוכן הדברים מזכיר בהרבה קטעים מהסרט "מפגשים מן הסוג השלישי".

"במראה עבים קראוני וערפל ביקשני ומהלך הכוכבים והמאורות הריצני ויבהילוני והרוחות במראה העיפוני ויעלוני וישאוני אל השמים."

פרק י"ד פס' ח'

בתחילה מעלים את חנוך כלפי מעלה אל עבר העננים, אולי על ידי קרן גוררת מסוג מסויים או על ידי מכשיר אנטי גרביטציוני.

חנוך הולך וקרב אל גוף גדל מידות הבנוי מאבני בדולח האפוף לשונות אש. מבעד ללהבות הוא רואה שמדובר במבנה עצום אשר בכיפתו מרצדים אין ספור אורות (תאורה או מסכי בקרה?). הוא נכנס אל תוך המבנה ורואה מספר רב של פתחים פתוחים, שבמושגי ימינו ניתן לראות בהם חלונות זכוכית שבעדם משתקפות הלהבות שבחוץ. הוא חש באווירה של קור וניכור, והוא מבטא את תחושתו באומרו שאין במקום חיים (במובן המקובל).

עד מהרה הוא מוצא עצמו בתוך מבנה נוסף הגדול עשרות מונים מן הקודם. החללית אשר היה נתון בה קודם הגיעה אל תוך חללית האם הענקית? שם הוא רואה מראות דומים אך בתוספת כיסא רם… האם מדובר בשולחן הבקרה של החללית או בכיסא של הקפטן שלה? וכך מתואר המקרה בספר:

"ואבוא עד אשר קרבתי אל חומה בנויה אבני בדולח, ומוסבה לשונות אש ויחל המראה להפחידני. ואבוא אל תוך לשונות האש ואקרב אל בית גדול והוא בנוי אבני בדולח וקירות הבית היו כעין מרצפת אבני בדולח ורצפתו הייתה בדולח. כיפתו הייתה כעין שביל הכוכבים והמאורות וביניהם היו כרובי אש ושמיהם מים. ואש לוהטת הקיפה את הקירות ופתחיהם היו לוהטים אש. ואבוא אל הבית ההוא ויהי חם כאש וקר כקרח, כל תענוג חיים לא היה בו בתוכו, פחד כיסני ורעד אחזני.

ועוד אני מתחלחל ורועד ואפול על פני ואראה מראה. והנה בית שני גדול מזה וכל הפתחים פתוחים לפני והוא בנוי להבת אש. ונעלה היה בכל רוב הדר וכבוד וגודל עד לאין יכולת לתאר לכם את הדרו ואת גודלו. וריצפתו הייתה אש, ממעל לו ברקים ומרוצת הכוכבים וכיפתו גם היא אש לוהטת".

הוא שומע קול הקורא לו לקרב אליו, אשר מזהה את הבקשה שחנוך נושא עימו עוד בטרם אמרה, ועליו למסור לבני העיר ששלחוהו:

"למה עזבתם את השמים העליונים והקדושים מעולם ותשכבו עם נשים ותיטמאו עם בנות האדם… ואתם קדושי רוח החיים חיי נצח ותיטמאו בנשים ותולידו בדם הבשר ובדם אדם חמדתם, ותעשו בשר ודם כמעשי אלה המתים והאובדים. על כן נתתי להם נשים לעבר אותן ולהוליד בנים על ידן לבל ינתק זרעם על הארץ. ואתם מקודם הייתם בני רוח חיים חיי נצח ובני אל מוות לכל דורות העולם. ועל כן לא יעדתי לכם נשים כי כבני רוח בשמים משכנם בשמים".

פרק ט"ו פס' ג'-ז'

בינתיים מגיעה החללית אל בסיסה:

"וישאוני ויביאוני אל מקום אחד, אשר הנמצאים שם הם כאש לוהטת ובחפצם הופיעו כאנשים. ויביאוני אל מקום סופה ואל הר אשר קצה ראשו מגיע השמימה".

האם היו אלו יצורים מתרבות מתקדמת? ישויות אנרגטיות? (המסוגלות ללבוש או לפשוט צורה כרצונן?)

בהמשך דנים התיאורים בנפלאות שראה במקום, שעבור בן כדור הארץ האחוז התפעלות האמון על ספרות "הרקיעים וההיכלות", מקבלים הדברים ביטוי בהתאם למערכת המושגים שלו והוא סבור שהוא בשמים שם הוא מזהה: גן-עדן וגיהנום, אבן השתייה, שבעת הרקיעים על דיריהם, צבא המלאכים המשרתים את ה', מקור התהו ובהו, כסא הכבוד וכו'.

הטרמינולוגיה שבה משתמש חנוך כדי לספר לנו את סיפורו מגיעה מחייו שלו, מדברים אשר ראה והכיר ולכן הוא משתמש במושגים המוכרים לו. למשל, על מנת להתייחס לדרך שבה עלה השמיימה הוא אומר שהרוחות מרימות אותו. דוגמה נוספת: הוא מתאר משהו כלשונות האש אולי מערכת ההנעה של החללית או מעגן נחיתה לחלליות מואר ואש שיוצאת ממנועי החלליות הנכנסות ויוצאות.

מספר דוגמאות נוספות מהספר:

1) "מזה הלכתי אל מקום אחר מערבה לקצות הארץ. וארא אש בוערת הזורמת בלי הפוגות ולא עמדה במרוצתה יומם ולילה כי אם תמיד תרוץ. ואשאל לאמור מדוע לא תנוח. ויענני רעואל אחד המלאכים הקדושים אשר איתי ויאמר אלי, מרוצת האש הזאת אשר ראית היא אש המערב הדולקת אחרי כל מאורות השמים". פרק כ"ג פסוקים א'-ד'. האם ראה את מרכז התדלוק של כלי הטיס השונים? או את "באר הנפט" ממנה שואבים את המחצב לדלק של החלליות?

2) הקטע הבא מרמז על ביקור של חנוך במעין שדה תעופה ועל קשר אלחוט עם של החלליות עם מרכז בקרה מסוים.

"ועוד ראיתי ברקים וכוכבי השמים, וארא איך יקרא לכולם בשמותיהם והם נשמעים לו. וארא איך ישקלו במאזני צדק למידת אורם ורוחב שטחיהם, ויום הופיעם ואיך מהפכתם תוציא ברק, ומהפכתם היא למספר המלאכים והם שומרים אמונתם זה לזה." פרק מ"ג.

3) ביקור בממגורות למתכת המשמשים כחומר גלם לבנית ספינות אויר (חלליות), ואולי אף ליצירת ובניית כלי נשק (למען "יהיה משול ותקיף על הארץ").

"ואחרי הימים ההם במקום אשר ראיתי את כל חזיונות הנסתרות, כי העלני בסערה ויביאני לצד מערב. שם ראו עיני את כל סתרי השמים אשר יהיו, הר ברזל והר נחושת והר כסף והר זהב והר מתכת מזוקקת והר עופרת. ואשאל את המלאך ההולך אתי לאמור מה הם הדברים אשר ראיתי בסתר. ויאמר אלי אלה הדברים אשר ראית כולם ישרתו את ממשלת משיחו לבעבור יהיה משול ותקיף על הארץ." פרק נ"ב פס' א-ד'.

4) הקטע הבא מרמז על שידור וקליטה של גלים מסוג כלשהוא כשהאפשרויות הינן קרני לייזר, שידורי מכ"ם, גלי רדיו או כל קרינה אחרת ממהות בלתי ידועה בעלת ביטוי של אור וקול. במהלך הביקור מנסה ה"מלאך" המלווה אותו להסביר לו את סוד פעולתם אך ללא הצלחה רבה, כמובן. לחנוך הדברים נראים כמקור הרוחות, הרעמים והברקים.

"ואוצרות הרוחות ואיך ישקלו ואיך יחשבו הרוחות כל אחד לפי כוח הרוח וכוח מאורות הירח ולפי הכח כמשפטו וחלוקת הכוכבים לשמותיהם ואיך כל החלוקות נחלקות", (לכל קרינה גלית תדירות ועוצמה משלה).

"כי לרעמים יש שם מקומות מנוחה לחכות במתן קולם והרעם והברק אינם נחלקים וגם כל אחד מהם ושניהם ילכו יחדיו דרך ברוח ולא יפרדו" (כאשר המכשיר מחולל הקרניים אינו פועל הרעמים במנוחה. הוא מציין כי הרעם והברק נובעים בו זמנית אך בשל מהירות האור הגדולה אלפי מונים ממהירות הקול אנו קולטים את מראה הברק ואת קול הרעם בנפרד, בעוד אשר מן המקור שהינו המכשיר המפיקם הם נובעים בו זמנית).

"כי כאשר יברוק הברק ייתן הרעם את קולו והרוח בעיתו ינוח ובד בבד יחלק ביניהם, כי אוצר עתיהם הוא כחול וכל אחד מהם יאחז במתג ושב לאחוריו בכוח הרוח ונהדף לפניו לפי רב גבולות הארץ" (מספר התדירויות בהן ניתן לשדרם הינו רב ביותר. את עוצמת וטווח הקרניים ניתן לכוון מראש). מעניין שחנוך משתמש במילה מתג. מילה שלא הייתה בעלת משמעות בעולם ללא חשמל…

עפ"י ספר הזוהר היווה חנוך מודל אידיאלי לאדם אשר בזכות הזדככותו החומרית זכה להגיע עד לידי דרגה שלמעלה מן המלאכים והוכתר כעוזרו של ה'. חנוך הפך להיות שר הרזים שבידיו ניתנו מפתחות החכמה, שבעזרתן יכולה הנשמה להתעלות ולשוב לכור מחצבתה, בעוד הנפילים לימדו את האנושות סודות מאגיים שבאמצעותם ניסה האדם לשעבד את הכוחות העליונים לצרכיו.

 

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>